החלטה בתיק ב"ש 4242/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום קריות ( כב' השופטת הגב' ר' לאופר חסון) מתאריך 17.10.2007 בתיק ב"ש 1509/07.

2.       בכתב האישום שהוגש נגד העורר לבית המשפט קמא, מואשם העורר בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה.

          נטען, כי בתאריך 5.9.2007, בשעה 09:20 בבוקר, העורר ואדם נוסף (המואשם יחד עמו בכתב האישום) התפרצו לדירת מגורים בקרית אתא, וגנבו מתוכה מחשב נייד, תכשיטים, מכשיר טלפון סלולארי, כסף מזומן ושני בקבוקי בושם.

          מחומר החקירה עולה, כי אדם שצפה בעורר ובחברו בשעת מעשה, הזעיק את המשטרה, והשניים נעצרו בשעת מעשה.

3.       בעת שהעורר ביצע, לכאורה, את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, היה תלוי מעליו מאסר על תנאי לתקופה בת 18 חודשים.

4.       בבית המשפט קמא לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, וכן לא הייתה מחלוקת כי קיימת עילת מעצר.

5.       ב"כ העורר טען, כי יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, והחלופה שהוצעה הייתה, שהעורר ישוחרר למעצר בית מלא בבית אחותו שבחיפה, ויהיה נתון לפיקוח האחות וקרובי משפחה נוספים.

6.       בית המשפט קמא הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר, וכזה אכן הונח על שולחנו.

          בתסקיר המעצר סקר שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של העורר, ולא הסתיר את התלבטותו לאור עברו הפלילי הכבד והעשיר של העורר, שנצבר על רקע התמכרותו של העורר לסמים קשים. בסופו של דבר, ולמרות ההתלבטות, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה על ידו.

7.       בית המשפט קמא, לאחר ששקל טענות ב"כ הצדדים ושקל את תסקיר המעצר, החליט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          על כך הוגש הערר שלפני.

8.       בית המשפט קמא לא מצא דופי במפקחים שהעורר הציע לפקח עליו בתקופת חלופת המעצר, אך בבסיס החלטתו לדחות את בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר, עמדה קביעת בית המשפט קמא, כי "קיים בסיס למחשבה וחשש אמיתי, כי צפוי קושי בשמירה על תנאים מגבילים במסגרת חלופת מעצר לאורך זמן".

9.       ב"כ העורר פרט בטיעונו את מצוקותיו האישיות של העורר, ואת היותו נקי מסמים ומאבקו היום יומי להשאר נקי מסמים. ב"כ העורר טען, כי זו למעשה הפעם הראשונה שבני משפחת העורר נרתמים לעזור לעורר לעלות על דרך ישרה, וזאת משום שהשתכנעו כי העורר נגמל מהתמכרותו לסמים הקשים. ב"כ העורר הוסיף וטען, כי חלופת המעצר המוצעת מבטיחה את מטרות המעצר ומאיינת את מסוכנותו של העורר, ועל כן ביקש ב"כ העורר לקבל את הערר, ולשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת.

10.     לעומת טענות אלה טען ב"כ המשיבה, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לדעת ב"כ המשיבה, צדק בית המשפט קמא בהחלטתו, וזאת לאור עברו העשיר והמכביד של העורר. ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בשעה שתלוי ועומד מעליו מאסר על תנאי, ונראה כי הדבר לא הרתיעו, ואף עונשי מאסר שריצה בעבר, בשל עבירות רכוש רבות שביצע, לא הרתיעו אותו.

11.     אף העורר בעצמו טען טענותיו, והסביר כי ביצע את העבירה המיוחסת לו בשל מצוקה כספית קשה אליה נקלע, לאחר שהופסקה קצבת הבטחת הכנסה, בסך 2,000 ש"ח ששולמה לו, ממנה התפרנסו הוא אשתו וילדיו, ובסה"כ שש נפשות. העורר שב וטען, כי מזה תקופה ארוכה הוא נקי מסמים, וביקש כי תנתן לו הזדמנות לשנות את דרכיו בעזרת בני משפחתו.

          אף קרובי משפחתו של העורר ביקשו לומר דברם, והתרתי להם, ובכלל זה שמעתי דבריה של אחות העורר, המוצעת לפקח עליו. אחות העורר ויתר קרוביו, דיברו כולם בזכות שחרור העורר לחלופת המעצר המוצעת.

12.     לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ובפתח הדברים אביא מדברי בית המשפט העליון בב"ש 8806/07 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל (כב' השופטת חיות), מתאריך 30.10.2007, המתאימים במידה רבה מאוד למקרה שלפני:

"אכן, עבירות רכוש אינן נמנות בדרך כלל עם העבירות המקימות עילת מסוכנות המצדיקה מעצר. עם זאת, במקרה שבפנינו קיימות נסיבות המצביעות על מסוכנותו של העורר ועל כך שלא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו בחלופת מעצר ועמדו על כך שתי הערכאות קמא. ראשית, העורר היה שותף לכאורה להתפרצות שבוצעה לאור יום, עובדה שיש בה ללמד על דפוס עברייני מובהק ועל היעדר כל מורא מפני החוק. שנית, והוא עיקר, עברו הפלילי של העורר מכביד ביותר וכולל הרשעה בעבירות דומות לעבירה בה הוא מואשם בפרשה שבכאן. בגין אחת מאותן הרשעות סיים העורר אך זה מקרוב לרצות עונש של מאסר בפועל וגם בכך יש כדי להעיד לכאורה שהעורר הפך את עבירות הרכוש לדרך חיים והדבר מעצים את מסוכנותו. זאת ועוד, תלוי ועומד נגד העורר מאסר מותנה בר הפעלה אם יורשע בעבירות המיוחסות לו במקרה דנן ולכל אלה יש להוסיף את העובדה כי טיבן של העבירות הנוספות בהן הורשע העורר (בריחה ממעצר והטרדת עדים) יוצרות אף הן קושי ליתן בו אמון כי יעמוד בתנאים שייקבעו לצורך חלופה."

13.     העורר ובא כוחו שבו והדגישו את העובדה, כי העורר נגמל משימוש בסמים מסוכנים, אך עם כל הכבוד טיעון זה לא הרשים אותי כלל, שהרי מתברר, שהעורר ממשיך לבצע עבירות רכוש גם לאחר שלטענתו כבר נגמל מהסמים. העבירה שביצע העורר בוצעה ביחד עם אדם אחר, ולאור היום, ובשעה שעל העורר תלוי מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים. עובדות אלה מלמדות על כך שהעורר חסר מורא, נועז ומוכן ליטול סיכונים גם כאשר הוא יודע, שאם יתפס עלול הוא לשלם מחיר כבד. מה לו איפוא לעורר, כי יזיל דמעה, כאשר התממש הסיכון, שהוא בוודאי צפה אותו בעת שיצא לבצע את המעשה?